2.7.09
ימי ראשונים ה- M.A.N.
באמצע שנת 1974 עבדתי כנהג משאית ב"בית שאן חרוד" – קואופרטיב להובלה בעמק חרוד ובית שאן. באחת הנסיעות שלי ל"דשנים" בזמן ההמתנה בתור, פגשתי משאית מדגם שעוד לא הכרתי. משאית שהגיעה ביבוא חרום לאחר מלחמת יום כיפור - ה-M.A.N – משאית אירופית עם הילוכים ליד ההגה כמו ב"פרטיות", בשונה מהמשאיות שהיו עם הילוכים מסורבלים.
פגשתי את בכקה שהיה מועמד ברמות ונהג באופן זמני במשאית. הוא סיפר לי שמחפשים נהג למשאית. כיוון שזמן קצר לפני כן עזבנו את הקיבוץ, היצעתי לשלומית לנסות להתקבל ברמות כ"עובדי צבור".
לאחר פגישה עם ועדת קבלה התקבלנו שלומית ואני + 2 ילדים כ"עובדי צבור" לנסיון. היינו משפחה השנייה של "עובדי צבור" ברמות, כשהראשונה עזבה נשארנו "עובדי הציבור" היחידים.
וכעת למשאית- היינו נספחים בארגון הובלה עמק הירדן אצל "פולקה" סדרן ההובלה המיתולוגי שהכל עבר דרכו, כמובן שהובלה של רמות היתה בעדיפות ראשונה.
ההובלות היו בעיקר אסבסט וקנלטות לכיסוי גגות הדירים והמרפסות שהיו בהקמה. הכבישים גרועים והמשאית עמוסה במשקל עודף והנהיגה לא כפי שהייתי רגיל אז בכבישי מרכז הארץ. הבאתי גם את העגלות המושביות , גדרות לחצרות הדירים, יבולים מרמות למשווקים, בצל מסככות ההודים במידרון, ותחילת יבולי הבננות שהובלו בנסיעה איטית בכדי לא לגרום נזק לאשכולות.
נסיעה לשוק בתל אביב ערכה כ- 4 שעות וכמובן שמידי פעם הבאתי גם משפחות חדשות לרמות, כשהאטרקציה היתה בפריקה ישר לבתים. כשאתה רואה משפחה צעירה שבאה למקום חדש וקצת המומה מההמולה סביבה.
זכורה לי במיוחד הגעתה של משפחת גפני, לאחר הובלת בננות לרחובות ביום גשום כשצריך לכסות את המשאית בברזנט, לסדר את מזרוני הבננות בראש המשאית , ולהעמיס את תכולת המשפחה. הגענו בשעת הערב לרמות ל"שרקיה" מהחזקות שחווינו (גגות אסבסט עפו ומיכלי תערובת נפלו). העמדתי את המשאית בצמוד לחלון של הסלון והתחלנו לפרוק, באמת קבלת פנים מעודדת.
הובלתי גם הודים בכלובים למשחטה, וכמובן גם האבטיחים הראשונים מרמות שיצא להם שם טוב בשווקים. הגעתי גם לשוק בחברון כשבכניסה לסמטאות העיר היה צריך לקפל את המראות כדי לעבור, שתילי בננות שתילי מנגו ואבוקדו מפתחת רפיח וגוש מגן – נסיעה שערכה כ- 4 שעות לכל כוון, הובלת פרות מרפתות שונות בארץ , נסיעות למשביר בחיפה ומידי פעם גם הובלות פרטיות לחברים.
בשנת 1980 הוחלט למכור את המשאית ונסתימה תקופה ההובלה העצמית של תוצרת מרמות ואליה.
מצורף שיר "הנהג" שחיבר אריה לוי במסיבת קבלתינו לחברות כחקלאים במושב.
שאול חדשי
ימי ראשונים
אנחנו מתקדמים בדפי ההיסטוריה של ימים ראשונים ואני חושב שהגיע הזמן גם להרחיב את המעגל ,מהמעגל הפנימי שלנו איך הקמנו איך בנינו איך חיינו , למעגלים החיצונים עם מי עשינו כל זאת, מי היו השותפים שלנו ,מי היו עמודי התווך והשותפים לנו בבניה במאבקים בהקמה בניית ישוב בישראל שלימים נקרא מושב רמות
צריך לזכור שהיינו בני 21 חדורים באמונה בחזון שלנו ובדרך שלנו
אם אני צריך להגדיר את החזון של רמות מאותם ימים באופן מפתיע הוא לא שונה מאוד מהיום
(אלה בכך שהוא הפך מחזון למציאות!)
החזון הבסיסי שלנו היה לבנות מושב הטוב ביותר כלכלית וערכית בדומה לאבני הראשה של ההתיישבות :נהלל,כפר יחזקאל,כפר יהושע ,כפר ויתקין דגניה וכנרת ובעזות המצח של צעירים והחזון להיות טובים יותר...
האמת במחשבה לאחור היה בזה עזות מצח לא קטנה, אנחנו ונהלל?? אנחנו חבורה של שני תריסר יחפנים בני 21 יום אחרי צבא ונהלל ודגניה נו באמת.
אבל רמות כמו רמות תמיד הייתה ישוב מלא באמונה בצדקת הדרך וביכולות לממש אותה, לא משנה מה אומרים,מה מקובל ,ומה המכשולים "אנחנו נשיג את המטרה ולא משנה הדרך ומי בדרך, אנחנו נמצא את הדרך" (זה לטוב ולרע עד היום רמות...)
ונעבור לתחילת הדרך , ברוב תקופת ההקמה של רמות מ69 ועד לחלוקה בסוף 73 תקופת המושבוץ הידועה רמות פעלה בשני ראשים הראש הפנימי שדאג לחיי היום יום לביצוע היעדים והמשימות בדרך הטובה ביותר ,והראש החיצוני שפעל מול המוסדות המיישבים ודאג לתקציבים, לתכנון,לעתיד . "בראש הפנימי" היה בעיקר תלי ראובני שהיה מרכז משק ובעצם ניהל את המושב ביד ברזל ועקרונות נוקשים (מי שזוכר ל"א מחכים" גם עם זה 4:00 בבוקר וזה רק 5 דקות למי שאיחר לעבודה , גם אם הוא רק חזר לפני כמה דקות מביקור של חברה רחוק במרכז ! וצריך לזכור שבאמת ההינו בני 20 עם הורמונים של בני עשרים) זה נתן לרמות כוח עצום מאחר ובעייני המוסדות המיישבים ההינו משהו חריג, ישוב רציני שמקיים מה שהוא מבטיח ישוב עם יכולות.
בראש החוץ אני הייתי ובהחלט ייצגתי את רוח וחזון רמות האמונה בצדק וביכולות שלנו להגשים את דרכנו .
אבל כל זה לא היה יכול לעבוד בלי עזרה ושותפות אמת של כמה אנשים שהיו שותפים לחזון ולעשייה ובראש וראשון דני קריצמן אבל נתחיל מהתחלה.
המיקום של רמות נקבע בחורף 69 (ולמי שלא זוכר זה היה חורף גשום של אחת ל 20 שנה כמו 2002 ,ואז חשבנו שזה חורף רגיל??) כבישים לא היו, הגענו עם יוסי יופה ז"ל (מרכז ועדת הנוער בתנועת המושבים באותם זמנים מגד ב 55 חטיבת הצנחנים במילואים) דרך עפר הייתה עד כורסי ומשם לאורך הרכסים יוסי לקח אותנו צפונה לעבר הבטייחה במסע מזורז (ואנחנו הנחלאים נגררים אחריו) הגענו בערך לגבעה שהיום כפר הנופש רמות והמבט על עמק הבטייחה והכנרת עצר את נשמתנו ובעצם במקום החלטנו כאן יהיה מושב רמות.
באותם ימים עוזי פיינרמן (מכפר יחזקאל)היה מזכיר תנועת המושבים ואריק נחמקין (מנהלל)מרכז ועדת המשק בתנועה.
אני חייב לחזור להתחלה שגלגלנו את הרעיון להקים מושב חדש פנינו לתנועת המושבים לאריק נחמקין שהיה קרוב משפחה של עמרם מזור (אימו של עמרם אחותו של אריק נחמקין) וכאן הכל התחיל .
יותר מאוחר אריק הפך למזכיר תנועת המושבים (וידיד רמות עד היום)ודני קריצמן ממושב בבית הלוי (ובמקור מאפיקים הבן של זימה ממקימי אפיקים וקלט אפיקים שהיתה באותם ימים אימפריה וראש לקיבוצים)קיבל את המחלקה להתיישבות הצעירה בתנועת המושבים שאנחנו היינו שייכים אליה .אם רמות צריכה להודות למישהו על מאיפה היא התחילה ולאיפה היא הגיע זה קודם כל לדני קריצמן. דני היה האבא ,המדריך ,הנביא והכהן של מושב רמות.
תפיסת העולם שלו תאמה לחלוטין את תפיסת העולם של רמות " אנחנו העם ,אנחנו בחזית יודעים מה צריך לעשות,ואיך לעשות ,וייקוב הדין את ההר אנחנו נשיג זאת"
זה משפט קצר שאחריו אין סוף מאבקים לאייך רמות תראה :בניה במיקום של רמות ,בניה של משקים עם כניסה משקית אחורית,בתים עם חלון גדול למערב לנוף (שנסגר בפגישה עם דני ומוטה גור אז אלוף פיקוד צפון),מחנה זמני במשולשים ככפר נופש לעתיד, ענפי חי : הודים,רפת,דיר ,וענפי מטע בננות (ושמעתם מאיתן ליס בשבועות האחרון על ההתחלה בשתילי בננות מיריחו אחרי שלא קיבלנו מעמק הירדן...)
דני ורמות פרצו דרך לכל ההתיישבות בגולן, ללא רמות ודני קריצמן לא היו היום בגולן לא רפתות(מעל 10% מייצור החלב של ישראל היום בגולן לא דווקא ברמות)ולא הודים ולא כבשים.
(תנועות ההתישבות מאוד תמכו בהתיישבות בגולן אבל לא על חשבון המכסות שלהם!) וגם ההתחלה של התיירות שהיום מהווה מקור פרנסה ועוצמה של רמות התחילה באותם ימים ואותם מאבקים.
כולנו חייבים בתודה ענקית לדני קריצמן גם אלה שמעולם לא שמעו את שמו.
ועם דני האקטביסט היה לידו יענקלה נאמן שהיה יותר רך וחשב יותר על ההיבטים החברתיים של מעשינו והשפעתם על העתיד ומרקם היחסים שיהיו לנו בעתיד.ולימים איה בצר מבאר טוביה שהיה מרכז ועת המשק ועזר ותמך איפה שהיה צריך.
לאותה רשימה צריכים להוסיף את ישראל שחר מנהל חבל הגולן בהסתדרות הציונית שליווה אותנו במאבקים קשים (תשאלו את נחיק אלקין שהחליף אותי בתפקיד).
ולא נשכח את יחיאל אדמוני ראש החטיבה להתיישבות באותם ימים שהיה איש משכיל ובעל לב של זהב להתיישבות בכלל ולרמות בפרט (רמות באותם ימים היה "הבן יקיר לי" בכל הקמת ההתיישבות בגולן).
וליד יחיאל אדמוני אני זוכר לטובה את לכובייסקי שהיה ממונה על התקציבים בחטיבה להתיישבות והיה כסוף שער וראה כבר הכל ונתן בנו אמון ויד עוזרת.
ומאיר שמיר מנהל חבל הגליל והגולן שהיה השריף של ההתיישבות בגולן באותם ימים וטובה המזכירה שלו שהיו הקשר היחידי שלנו לעולם דרך "שניר" רשת המוטורולה. (טלפונים לא היו!)
חוזרים לי תמונות מאותם ימים של ראשית ההתיישבות בגולן והימים הנוראים אחרי 73 "שמתו כל האלים" וצריך להמשיך ... פגישות במקלט במרום גולן עם פנחס ספיר ז"ל שנתן יד לשיקום ופיתוח הגולן וכל החברים שנהרגו באותם ימים ממיכה ,אברמלה ושונרי ממרום גולן וצריך להמשיך.
זכורה לי מאותם ימים פגישה עם מנחם בגין שכבל למה אין "לתנועה הלאומית " ישובים ואנשים בגולן כמונו??
וזכורה לי פגישה עם דני קריצמן ובן גוריון שרצה ללמוד על ההתיישבות החדשה בגולן ולמה ניסיון ההתיישבות של בני המושבים בגליל לא הצליח באל על? (אליעד לעתיד בגלגול הבא)
תנועת המושבים מימי עוזי פיינרמן לאריק נחמקין ודני קריצמן היה לה משנה סדורה שאת ההתיישבות המושבית צריך לרכז בגולן מסביב מורדות דרום הגולן שזה חלק שתמיד יישאר כחלק מישראל כטבעת מעל אם ההתיישבות בעמק הירדן.קשה היום להבין את המעמד והעוצמה של ההתיישבות בעמק הירדן בהתיישבות ובמדינה באותם ימים (וזאת גם הייתה המדיניות של האיחוד בקיבוצים,מבוא חמא,אפיק,כפר חרוב, לעומת המאוחד (טבנקין) שדגל בגבול המזרחי. ראה מרום גולן עין זיוון,אלרום אורטל).
ונחזור לרמות, רמות מהיום הראשון הייתה ישוב מאוד דעתני אגרסיבי שנחשב ליישוב אלטיסטי ישוב ואנשים עם יכולות גדולות מאוד ("חבורת הקצינים" וככזה לא ממש היה אהוד בגולן מאז ועד היום , רק גמלא קיבל מאוחר יותר את התואר הזה )
בדרך שלנו (יש שיר נפלא (my way הגענו ל 40 שנה (מי היה מאמין) אנחנו כבר לא יפי הבלורית והתואר, אבל בנינו ישוב לתפארת מדינת ישראל ,ההתיישבות בגולן ולתפארת תושבי רמות .
ואנחנו חייבים ביום חגנו לזכור ולכבד את מי שהיו לנו הכהנים והנביאים, השותפים בדרך ובראש ובראשונה את דני קריצמן , שבהחלט אפשר לכנות אותו האב והאם של רמות.
אנחנו כפר קטן נושק רמה
וכל פרחיו תקוות ,חלומותיו פרזון
ולאט היום משלים דרכו
ורוקם יופי משגע – שרק כאן
הכל עומד ללא תנועה
קולות אחרונים של יום
וזעקת תנים ראשונה
"ומתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש
כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח
וייזכר את ימי החושך כי הרבה יהיו
כל שבא הבל"(קוהלת)
ואט אט יורד הלילה הקדמון
והירח נסתר אימת העלטה
וכפר קטן נושק שולי רמות
וכל פרחיו- תקוות , חלומותיו פרזון
ואני מקווה ומאמין שבין הפרזון עדיין יש לנו חלומות להגשים
שנדע כמו שרמות תמיד ידעה להרים את נס הנביא והכהן גם יחד
ודור הבנים הניצנים שהפכו לפרחים והביאו השנה 30 תינוקות ,דור שלישי לרמות .
"כי מתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש" (קוהלת)
רפי גולן
11.6.09
ימי ראשונים
ענף הבננות ברמות הגיע להחלטה בשנת 1971 ,עם הגעתי לרמות ובעקבות מחשבה שאזור הבטיחה הוא איזור מצויין לגידול בננות.
ההתחלה לא היתה קלה. נסיון להשיג שתילים בעמק הירדן נענה בהתנגדות מצד הנהלת הענף שהיה אז ענף עם מכסות גידול קשוחות ביותר והוא הוחזק בידי הקיבוצים.
לאחר שסורבנו הגעתי עם חברי, אברהם סלע מחיל המודיעין לווילה מהממת בשועפט ושם סגרנו עם משפחת דג'אני את עסקת השתילים הראשונה ביריחו.
בהגיע ימי הנטיעה ולאחר ששכנענו את ישראל שחר לאפשר את ההשקיה בטפטוף כתקדים ראשון בענף, עלינו כל הגברים ברמות על הפיז'ו הסגור עם כשילים וכפפות, בדרכינו להביא את השתילים. שכרנו את המשאיות של אבו דיבה מטורען ועבדנו עד הלילה כדי להביא את השתילים הראשונים ל- 50 הדונם הראשונים ב"דרומי".
ההצלחה בגידול היתה גדולה ומיד התחלנו לתכנן את הנטיעה הבאה.
תלי ואנשי הכותנה והפלחה לא רצו לתת להמשיך נטיעת הבננות ב"דרומי" ולכן נאלצנו להתפשר ולנטוע את ה"סמטה" ואחריה את ה"פנסילריה".
ב-1974 כשהפכנו למושב חולקו שטחי הבננות להודיסטים ולמגדלי הצאן, ואז בא הויכוח הגדול שבעקבותיו נפתח הענף גם לרפתנים, וענף הבננות ברמות גדל והפך לענף הגדול והחזק ברמות כאשר בשיאו הגיע ליבול של כ- 3000 טון לשנה.
הזנים הוחלפו מ"ננס" ל"פז" ומ"פז" ל"גראנן" ובעקבות קרה בשטחים הצפוניים ומחסור בשטחים חלופיים , מפנה הענף את מקומו למטעים ופרדסים מכל הסוגים עד שבשנת 2009- לביא בנימיני ועמיר גפני ה"רפתנים" רושמים את הדף האחרון בפרק המפואר של בננות רמות.
רשם- איתן ליס
11.6.09
ימי ראשונים
ענף הבננות ברמות הגיע להחלטה בשנת 1971 ,עם הגעתי לרמות ובעקבות מחשבה שאזור הבטיחה הוא איזור מצויין לגידול בננות.
ההתחלה לא היתה קלה. נסיון להשיג שתילים בעמק הירדן נענה בהתנגדות מצד הנהלת הענף שהיה אז ענף עם מכסות גידול קשוחות ביותר והוא הוחזק בידי הקיבוצים.
לאחר שסורבנו הגעתי עם חברי, אברהם סלע מחיל המודיעין לווילה מהממת בשועפט ושם סגרנו עם משפחת דג'אני את עסקת השתילים הראשונה ביריחו.
בהגיע ימי הנטיעה ולאחר ששכנענו את ישראל שחר לאפשר את ההשקיה בטפטוף כתקדים ראשון בענף, עלינו כל הגברים ברמות על הפיז'ו הסגור עם כשילים וכפפות, בדרכינו להביא את השתילים. שכרנו את המשאיות של אבו דיבה מטורען ועבדנו עד הלילה כדי להביא את השתילים הראשונים ל- 50 הדונם הראשונים ב"דרומי".
ההצלחה בגידול היתה גדולה ומיד התחלנו לתכנן את הנטיעה הבאה.
תלי ואנשי הכותנה והפלחה לא רצו לתת להמשיך נטיעת הבננות ב"דרומי" ולכן נאלצנו להתפשר ולנטוע את ה"סמטה" ואחריה את ה"פנסילריה".
ב-1974 כשהפכנו למושב חולקו שטחי הבננות להודיסטים ולמגדלי הצאן, ואז בא הויכוח הגדול שבעקבותיו נפתח הענף גם לרפתנים, וענף הבננות ברמות גדל והפך לענף הגדול והחזק ברמות כאשר בשיאו הגיע ליבול של כ- 3000 טון לשנה.
הזנים הוחלפו מ"ננס" ל"פז" ומ"פז" ל"גראנן" ובעקבות קרה בשטחים הצפוניים ומחסור בשטחים חלופיים , מפנה הענף את מקומו למטעים ופרדסים מכל הסוגים עד שבשנת 2009- לביא בנימיני ועמיר גפני ה"רפתנים" רושמים את הדף האחרון בפרק המפואר של בננות רמות.
רשם- איתן ליס
14.5.09
ימי ראשונים
מכיוון שעד עכשיו סיפורי החלוצים התמקדו בגברים , החלטנו שהגיע הזמן להיזכר גם ב"חלוצות".
היינו צעירים- זה היה מזמן. היו ילדים צעירים מאוד וכמובן שלא היה מעון. היתה חלוקת תפקידים בין האמהות. זוג אמהות שומרות על שני ילדים. פעם זו ופעם זו.
זו שלא שומרת הולכת לעבוד במשק.
היינו קבוצת משפחות מועמדות גדולה ( שמונה במספר), שעבדה בכל עבודות המושבוץ(מושב + קיבוץ) – הדברים הגרועים מהמושב והגרועים של הקיבוץ חברו יחד ואנחנו שילמנו את המחיר.
כשהגענו, היה עדיין חדר אוכל. ניקינו, ערכנו שולחנות – בקיצור כל מה שמעמד ה"מועמדים" צריך לעשות לותיקים.
רמות כמו שחלקינו זוכרים ורובינו מרגישים הוא מקום חם תופת. היינו עובדות בפרדס הצעיר, עוטפות אותו במשך שעות באלומיניום (למנוע חיגור מפני הצבאים!!) שורות ארוכות, ארוכות – זה לא נגמר. יאיר עמיחי היה אחראי עלינו.
בימים שלא עבדנו בפרדס תפקידנו היה לנקות את "המחנה", לעשב מתחת לדקלים ולנקות מכל מיני ליכלוכים, חוץ מסיוד אבנים עשינו הכל.
שמונה משפחות חדשות לתוך קהילה כל כך קטנה וסגורה זה דבר מאיים- היינו זוכות לכל מיני אמירות שהיום מזכירות את המעמדות בצבא בין החדשים לותיקים.
לא היו מכוניות פרטיות, בקושי דרכי גישה. אם היה צורך לנסוע לטיפת חלב או לרופא, היה צריך לתאם עם "נהג בית" לנסוע לטבריה- כבר אז עיר המחוז.
נסיעה כזו היתה נמשכת יום שלם, סידורים של הנהג, קניות לחדר האוכל, דואר ועוד איזו אמא עם תינוק שמטרידה את המערכת.
בזמן מלחמת יום הכפורים פינו אותנו לנהלל. אוטובוס מלא נשים וילדים בשבת בצהריים עוזב את הישוב ונוסע מהמקום עם מחשבות רבות- האם נחזור? מה יהיה עם הגברים שמגייסים אותם וכל רגע נוסע גבר אחר. מה יהיה עם הבית, הישוב והחלום ?
עברו שלושה שבועות של מלחמה, ניתוק ותחושה של פליטים וקיבלנו אישור לחזור, נשים וילדים. גברים עדיין מגוייסים בחלקם הגדול.
היינו יושבות בלילות אצל רותי ליס במרפסת ומשחקות קלפים כדי להעביר את הלילה, את הבדידות והפחד.
מיד יום או יומיים רותי היתה אורזת את עצמה ומחליטה שזהו. עכשיו היא נוסעת לדגניה.
יוסי מושי ז"ל שוחרר והיה אחראי על כל המתרחש במשק. תפקידו היה גם להרגיע את הנשים.
עבר זמן, חלק מהגברים החלו לחזור, ישוב הקבע הלך ונבנה.
נפתח באחד המשולשים הגן הראשון- גן רב גילאי- הורים צעירים- ישוב קטן- אתם כבר יודעים את המשך הסיפור.
חלק מההמשך הוא המעבר לישוב הקבע ועל זה יסופר פעם אחרת.
עליזקה וחיה'לה
ימי ראשונים
בקיץ 1973 נראה היה ש"החלוקה" קרובה מתמיד. כלומר, הגענו לשלב של מעבר מ"מושבוץ" למושב. כל שלושת ענפי החי: הודים, כבשים ועגלות(הפרות שלנו לעתיד) היו בסככות.
בשטח העליון נזרע "עשב רודוס" – ירק עבור הפרות כלומר, הכותנה הפכה לשטח מספוא ענקי.
ב"דרומי" היו נטיעות של בננות שתוכננו כהשלמה למשקי הצאן והלול.
הפרדס היה נטוע וגם בניית הבתים בישוב הקבע התקדמה לקראת סיום.
תנועת המושבים שלחה את חגי בנימיני מנהלל שיעזור לנו לארגן את המעבר למושב.
אגב, חג שבועות נחוג בגבעת יואב. אנשי רמות עלו עם הטנדר בנגלות והשתתפו בתחרויות "חקלאיות" כנגד גבעת יואב. לפחות בתחום אחד נצחנו- כשיאיר גבר על שושני באכילת תרנגולות.
באותה שנה היתה קבוצה גדולה של מועמדים. הוחלט שלשמונה המשפחות היותר ותיקות מבין המועמדים תקוצר תקופת המועמדות כדי שיוכלו לקבל משקים יחד עם כל החברים.
הוצבו שמונה קלפיות. באותם ימים ההצבעה נמשכה כשבוע.
בסוף השבוע באסיפה, במעמד כל אנשי הישוב, נפתחו הקלפיות ונספרו הקולות.
אנחנו הוכינו בתדהמה. ארבעה זוגות מתוך השמונה לא התקבלו ונאלצו לעזוב.
ארבעת הזוגות שהתקבלו הפכו לחברים מן המניין והתכוננו עם כולם לקבלת המשקים. אלא שאז פרצה "מלחמת יום כיפור".
הזיכרון האישי שלי מיום כיפור תשל"ד הוא כזה: כזכור באותה תקופה עבדתי בענף העגלות עם דן אשר. הנוהג בשבתות היה שאחד מאנשי הענף (דן או לביא) עובד עם אחד מאנשי "סקטור" הרפת.
דן תכנן ביום כיפור טיול לחרמון עם אחותה ואחיה של פין. אני שובצתי לעבודה עם יוש מגן. משום מה נראה היה לי שיוש בא מבית מסורתי והוא ירצה לצום. לכן "שחררתי" אותו והאכלתי את כל העגלות לבדי. יוש ניצל את יום כיפור לצוד חזירי בר בגולן.
כשחזרתי מהרפת ראיתי שיש אורחים. אריק נחמקין ודני קריצ'מן הפתיעו אותנו לביקור ביום כיפור.
המסר שלהם היה קצר ומפתיע – עומדת לפרוץ מלחמה עם סוריה, יש הוראות ממשלה לפנות מהגולן את כל הנשים והילדים.
כעבור זמן מה הגיע אוטובוס וכל האמהות והילדים עלו עליו.
חשבנו שמדובר ביום יומיים. כלים הושארו בכיור וכביסה במכונה... לא ידענו שהפינוי יהיה למספר שבועות.
באחת בצהריים האוטובוס יצא לכוון צמח. בשעה שתיים בדיוק נחתו פגזים על הרכס של מזרעת כנף...
הגברים החלו להתגייס. אותי באו לקחת בסביבות השעה שש בערב ומאותו רגע הכל נשאר מאחור. רמות, החלוקה והפרות...
המעבר לישוב קבע נדחה כמובן וגם ה"חלוקה" לא התבצעה באותה שנה.
שבת שלום-לביא
ימי ראשונים
החלטות מפרוטוקולים בשנים 72-73
• הוחלט לקנות ליאיר סולם במקום הסולם שנשבר בלול.
• על החברים לרשום את השיחות במונה שהותקן ליד הטלפון במזכירות.
• מושב אל-על יאומץ ע"י רמות כולל הדרכה.
• הוחלט לקלוט זוגות בשנות ה- 30 עם ילדים.
• בחורה רווקה לא מחתימים על בית ולא על מגרש. צריך להחתים את עירית על חוזה שתוך תקופה מסויימת היא חייבת להתחתן. אם לא- הבית יהיה של עובד צבור. עירית בוחרת בית לפני סרי.
• חלוקת הבתים תהיה לפי ותק של הגעה למושב. הסדר הכרונולוגי של גוש הרפתות: דודו ג', ציפר, רפי, ג'רי, דודו ש', דני, צביקה, אבי, יוש, עמרם, אלי, דן אשר. גוש הצאן- תלי, נחי, מושיקו, רז, אורי, ג'יי. גוש הלולים- עירית, סרי, איתן, רוטר.
• עבודת בנות במטבח: אמא שבעלה עובד בשבת לא תעשה תורנות בשבת. חבר המגיע ממילואים לשבת- חברתו לא תעשה תורנות באותה שבת.
• הצעה שהמטבח ייסגר והרווקים יאכלו צהריים אצל המשפחות – לא התקבלה.
שבת שלום
המערכת
19.3.09
ימי ראשונים
מבט נוסף על ההסטוריה: זכרונות מראשית רמות כפי שסופר על ידי תלי:
המוסדות המיישבים
עד היום סופרו סיפורים עלינו. מה עשינו, איך הקמנו, בנינו וכו'. צריך לזכור שלא פעלנו בחלל ריק. סביבנו היו גופים ומוסדות שעזרו וסייעו, ובלעדיהם לא היינו מגיעים למה שהגענו.
תנועת המושבים- גוף שלא היה בעל משאבים כספיים אבל היה לו כח פוליטי רב. אנשי התנועה שטיפלו בהתיישבות (שבהחלט ראוי להקדיש לחלק מהם כתבה נפרדת) ידעו להפעיל את הכח שלהם כלפי ההסתדרות הציונית, קק"ל, משרד החקלאות, משרד השכון וכל הגופים בעלי הממון, והכל למענינו וכדי שהמושב שיוקם עבורינו יהיה המבוסס והטוב ביותר שניתן בתנאים של אז.
נכון שהיו לנו גם עימותים , וזכור במיוחד העימות לגבי אופן הקטיף של המלפפונים...אבל בדרך כלל הם הובילו את הקמתה ובנייתה של רמות, כמו כל שאר המושבים שהוקמו בשנות השישים והשבעים.
הסוכנות(ההסתדרות הציונית)- גוף שהיה "בעל המאה" וקבע כמה כסף יגיע ולאיזה צורך כלומר, היה לו חלק מכריע בעיצוב פני המושב, כמו גם בקיום השוטף היום יומי, כאשר עדיין לא היו לנו הכנסות.
הקרן הקיימת שאנשיה ביצעו את הכשרת השטחים עבורינו.
וכמובן מדריכי משרד החקלאות שלמדו אזור חדש וגם לימדו אותנו.
הכוונה לא רק ל"מוסדות". אנחנו היכרנו את כל הנפשות הפועלות והם הכירו כל אחד מאיתנו.
תרומה גדולה למערכת היחסים הטובה בינינו לבין העסקנים ואנשי השטח שהסתובבו בגולן היתה למטבח של רמות. לאחר שהתפרק נסיון ההתיישבות הראשון באל-על הגיעו אלינו שתי בנות: אילנה ודוני. אילנה היתה טבחית מוכשרת, האוכל של רמות היה מפורסם כאוכל הטוב ביותר בין כל ישובי הגולן. אצלינו אכלו מצלחות זכוכית ולא מפלסטיק כמו שהיה נהוג אז. (יש אומרים שכאן התחיל חוב המושבוץ).
מי שהגיע לסיור שטח בין ישובי הגולן הקפיד לכוון את הגעתו לרמות בשעת ארוחת הצהריים, וכך נוצר נדבך נוסף למערכת היחסים שסייעה לנציגינו להשיג השגים נוספים מהאנשים שנהנו מהאירוח...
היי הג'יפ
הג'יפ המפורסם שלנו היה ללא ברקסים. בירידות מסקופיה לבטיחה היה קטע שכדי לעבור אותו בשלום היה צורך לשלב הילוך ראשון ולרדת מאוד בזהירות.
יום אחד דודו נהג בג'יפ, לידו ישב תלי וביניהם דוד (אחיו הצעיר של דודו). מאחור ישבו ג'רי ויהוד'לה. תוך כדי ירידה, יהוד,לה וג'רי התווכחו ביניהם האם כשהנהג מאבד שליטה בירידה עדיף לקפוץ מהג'יפ או להישאר עליו. דודו לא הצליח לשלב למהלך ראשון והג'יפ התחיל לטוס בירידה בניוטרל. באחד הסיבובים הג'יפ התהפך על הצד ונוצר סנדוויץ. תלי למטה, דודו למעלה וביניהם מרוח דוד הקטן.
לאחר שהרימו את הג'יפ גילו שג'רי ויהוד'לה אינם. השניים נמצאו שרוטים ותכולים מאחר והחליטו לקפוץ מהג'יפ.
בדרך לבית החולים פוריה נירקם סיפור של נפילה מעץ... והג'יפ יצא זכאי מחוסר הוכחות.
שבת שלום- לביא וסימה
________________________________________
ימי
אשונים
מערכת "ימי ראשונים" חוזרת ופונה לחברים לחלוק עמנו את חוויותיהם, ובנתיים, וכל עוד לא מגיע חומר מכם, אנו נתחיל לפרסם את זכרונותינו...
והפעם לביא מספר על השבוע הראשון ברמות של משפחת בנימיני.
..בחודש מרץ 1973 בדיוק לפני שלושים ושש שנה הגענו לרמות. הגענו מנהלל במשאית עליה העמסנו את כל רהיטינו. כמה ימים מאוחר יותר כאשר עבדתי בפרדס, תחת פיקודו של מרכז הענף יאיר, אמר לי צביקה שה"ותיקים" אינם רואים בעין יפה שמשפחות חדשות מגיעות עם משאית עמוסת ציוד. צביקה הגדיל לעשות וציטט את ג'רי:
"אני הגעתי לכאן ישר מהבקו"ם עם קיטבג. וזה ויניק הגיע עם סמיטריילר"... אנחנו, בעוונותינו, לא היינו ערים לעוינות הסמויה ולרגישות היתר לכך שמשפחה מגיעה לביתה החדש עם הרהיטים שלה.. הציוד והריהוט נפרק למשולש והאריזות שברובן היו ארגזי קרטון, הושארו ליד הקיר, עד שנברר עם ה"רשויות" מה עושים עם אריזות.
בלילה התרחש אירוע שאיש לא הכין אותנו לקראתו, אבל מאז הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו כאן. "שרקיה" איומה החלה לנשוב , לטלטל את המשולש, אך בו זמנית גם פטרה אותנו מהצורך לדאוג לאריזות וגם חיסלה את "הגינה" שיחד עם העציצים הגיעה לכנרת. בבוקר הגענו לחדר האוכל עמוסי חוויות מהלילה ה"רוחני" ואז בתגובה להתרגשותינו הרבה נענינו בזלזול תהומי "זאת רוח"? אתם עוד לא יודעים מה זאת שרקיה אמיתית.
משפט זה ליווה אותנו בערך שני חורפים עד שהרגשנו שגם לנו כבר יש "זכות" להשתמש בו כלפי החדשים..
למזלינו היו לנו קשרים מיוחדים עם תלי (כפי שכבר נרמז ע"י וספי- היה מעין "שריף" כל יכול של הישוב). באותו שבוע דליה היתה בתורנות חדר אוכל ותלי מגיע אלינו עם גיא בכל יום אחר הצהרים, וכך זכינו במידע חיוני.
ביום חמישי תלי מספר שאני רשום בסידור העבודה לגיוס בשבת. שאלתי אותו מה עושים והוא הסביר שנוסעים ליריחו להביא שתילי בננות.
אני הייתי המום מאחר ובאותו שבוע כבר נכנסתי לעבוד בפרדס ודחיתי את סידור הבית ותליית המדפים לשבת. בנוסף היו אמורים להגיע אורחים...
אבל מועמד לא מתווכח (מה עוד שתלי הסביר שעובדי ענף הכותנה עסוקים בזריעה ואין אפשרות להשתתף בגיוס..)
בשבת מוקדם בבוקר יצא טנדר פג'ו עמוס באנשי הגיוס ליריחו. נחיק היה שומר לילה ותרם לגיוס את כישוריו הקולינריים בכך שהכין לנו צידניות מלאות כל טוב. לאחר כמה שעות של עבודת פרך בהוצאת שתילי בננות הוכרזה ארוחת בוקר בשטח. אחדים מאיתנו הופתעו באופן מיוחד מהביצים החיות שהושתלו על ידי המסעדן לעתיד בין הביצים הקשות שהכין עבורינו...
כפי שנאמר העבודה היתה קשה אבל לאחר העמסת המשאיות טבענו בבריכה שהיתה במטע וקינחנו במסעדת חומוס בלב יריחו. אכן, היו ימים...
המשך יבוא
לביא
19.2.09
ימים ראשונים
מזכרונותיו של דני וספי- פורד 5000
צי הטרקטורים של אותם ימים היה מורכב משני
טרקטורים פורד 5000 ופורד 3000. ה- 5000 היה הארי שבחבורה ורק מוכשרים מורשים ומומחים לעיבודי שורה זכו לנהוג בו כמו צוות הכותנה וג'רי שנחשב לנהג מיומן ומוכשר. רק כשעמדת ב"מבחן ג'רי" קיבלת את האישור לנהוג בטרקטור הנכסף.
חודשים היית יוצא אחת לשבוע לצמח , נוהג ב- 3000 רתום לעגלה מהפכת להביא תערובת להודים בבטיחה.
3 טון היה הטרקטור הקטן והמסכן הזה מוביל, וכמובן שאת העליה מהכנרת ללול, ובפרט בימים גשומים- סרב לעלות.
אז היה מוזעק אחיו הגדול שהיה גורר אותנו ואת שקי התערובת למעלה.
לימים עברתי בהצלחה את "מבחן ג'רי", בהרמת בוהן סימן לתלי שאני יכול ומסוגל לנהוג ב- 5000 הנכסף וכל כך "מוכשר הייתי" שלימים אפילו זכיתי לנהוג ולחרוש באינטרנש ההידרוסטטי והמחרשה המהפכת.
וקצת מהפרוטוקולים...
בתאריך 20.5.72 נפתח גן הילדים.
20.11.72
עבודה שכירה באסיף מלפפונים- המשק מתחייב לעבוד עבודה עצמית במידה ויהיו לו מספיק אמצעי ייצור. אפשר להביא עבודה שכירה רק לאחר דיון עם התנועה.
17.12.72
השבוע מגיע גנרטור חדש שיספק חשמל גם לבתים הנוספים.הגנרטור ישמש בעתיד לחרום.
דואר- שליחת מכתבים ע"ח המשק. שליחת חבילות ע"ח החבר.
15.2.73
בשר לכלבים- יחולק לבעלי הכלבים לבתים ולא יתבשל במטבח.
13.3.73
בחורות עם רשיון נהיגה יכולות להוג ברכב.
19.4.73
פירוק המטבח- הוחלט לפרק את המטבח ולאכול בבתים. בעקבות סגירת המטבח הוחלט לפתוח צרכניה. התקציב הוא: 130 ל"י לחבר, 35 ל"י לילד.
אשראי- 150 ל"י לחבר, 15 ל"י להספקה קטנה, 65 ל"י לילד.
לביא וסימה
12.2.09
ימים ראשונים
הפעם נפתח במכתב שהגיע למערכת-
לסימה ולביא
כל הכבוד על הדפים הכחולים המגיעים לביתנו כל שבוע. ממש נוסטלגיה מרגשת..
גם אני מקווה בקרוב להתיישב ולכתוב כמה מילים על ימינו הראשונים. ועד אז- התייחסות לתמונה שפרסמתם:
לפי מיטב זכרוני אני צילמתי אותה. התמונה מתארת את הבאת המים מצומת פיק למחנה בסקופיה. זה היה תפקיד השומרים והשומרות.
על הטרקטור יושבת אילנה (המבשלת) ועל העוקב סימה סרנצקי לימים שפיר. את המים העלו למיכלים שעל הגגות.
עירית שגיא
חוויות מסקופיה ששלח דני וספי
שלום חברים,
כאחד שחי וחווה את ימיה הראשונים של רמות בסקופיא, גם אני רוצה להעלות כמה סיפורים וזכרונות מאותם ימים של המקום היפה והנפלא הזה – מושב רמות.
מחלקת חבלה גולני
את לול ההודים הראשון הקמנו במדרון. זאת היתה חממת שרשרת שמאור הגולה – סרי מאיר ואנוכי הקמנו יחד מהמסד לטפחות.
את האפרוחים המאומנים קנינו בנהלל. לאחר גידול הלהקה הראשונה החלטנו לנסות לאמן בעצמינו את האפרוחים לגידול הבא.
בקרבת בתינו בסקופיא ניצבו עוד כמה בתים . לאחר בדיקה הוחלט איזה בתים ישמשו אותנו. החלטנו לסגור את החלונות בפלסטיק וקנינו תנורים.
סימנו כמה קירות עלינו להפיל כדי לייצר חללים גדולים וכמובן שנעזרנו בעצת "המומחים" כיצד להפיל את הקירות הנ"ל.
חומרי החבלה הובאו ע"י "המהנדס" דוד שני ואת המשימה של הפלת הקיר הראשון בבית הראשון לקח על עצמו יעקב בן זקן ז"ל שהעיד על עצמו שהיה חבלן בגולני.
בן זקן אמר שהכל יהיה בסדר ורק הקיר יפול. הכל חובר והיינו מוכנים לפיצוץ. התכנסנו כולנו לראות כיצד חבלן מגולני מפיל רק קיר קטן בתוך בית קטן... הפעלה... ופיצוץ עז...
אם זכרוני אינו מטעיני לא נשאר כלום. הכל נפל ונהרס והעלה אבק.
כמובן שבשאר הבתים נעזרנו בפטישים, ובסופו של עניין גידלנו ואימנו את האפרוחים.
הי הג'יפ
הג'יפ של תלי (פלחה) היה מחסן מהלך. כמובן שנוסף לכך היה כלי התחבורה שאיתו הגענו לשטח העגבניות, הלול והכותנה בבטיחה. זה היה ג'יפ שלא הרבה זכו לנהוג בו, הוא היה של השריף (וסינדי הכלבה השותפה).
מהר מאוד הוא שינה את יעודו והפך להיות דומה לעגלה מאשר ג'יפ, שלא נדבר על טיפולים וחיזוקי ברגים..
יום אחד כמדומני , שנת 69, בתום יום העבודה עלינו לפנות ערב מהשטחים הביתה לסקופיא. הג'יפ היה ארוך. איני זוכר מי ישב בג'יפ, אם זכרוני אינו מטעיני ישבנו אני ונחיק מאחור על הספסל השמאלי. קרוב מאוד לבית נשמע קול חריקה חזק מכוון הגלגל השמאלי האחורי ומיד לאחריו אנחנו רואים לתדהמתינו לשבריר שניה את הגלגל משיג את הג'יפ וממשיך להתגלגל על הכביש.
לשניה נסענו על שלושה גלגלים וטרח.. על הכביש.
מיותר לציין את שאגות הצחוק שנישאו לאויר
.(נחיק, אני מקווה שאתה זוכר ודייקתי).
המשך יבוא- דני וספי
15.1.09
ימי ראשונים
ושוב קצת מהפרוטוקולים לפני הירידה מ"סקופיה ל"משולשים"
12.2.09
ימים ראשונים
הפעם נפתח במכתב שהגיע למערכת-
לסימה ולביא
כל הכבוד על הדפים הכחולים המגיעים לביתנו כל שבוע. ממש נוסטלגיה מרגשת..
גם אני מקווה בקרוב להתיישב ולכתוב כמה מילים על ימינו הראשונים. ועד אז- התייחסות לתמונה שפרסמתם:
לפי מיטב זכרוני אני צילמתי אותה. התמונה מתארת את הבאת המים מצומת פיק למחנה בסקופיה. זה היה תפקיד השומרים והשומרות.
על הטרקטור יושבת אילנה (המבשלת) ועל העוקב סימה סרנצקי לימים שפיר. את המים העלו למיכלים שעל הגגות.
עירית שגיא
חוויות מסקופיה ששלח דני וספי
שלום חברים,
כאחד שחי וחווה את ימיה הראשונים של רמות בסקופיא, גם אני רוצה להעלות כמה סיפורים וזכרונות מאותם ימים של המקום היפה והנפלא הזה – מושב רמות.
מחלקת חבלה גולני
את לול ההודים הראשון הקמנו במדרון. זאת היתה חממת שרשרת שמאור הגולה – סרי מאיר ואנוכי הקמנו יחד מהמסד לטפחות.
את האפרוחים המאומנים קנינו בנהלל. לאחר גידול הלהקה הראשונה החלטנו לנסות לאמן בעצמינו את האפרוחים לגידול הבא.
בקרבת בתינו בסקופיא ניצבו עוד כמה בתים . לאחר בדיקה הוחלט איזה בתים ישמשו אותנו. החלטנו לסגור את החלונות בפלסטיק וקנינו תנורים.
סימנו כמה קירות עלינו להפיל כדי לייצר חללים גדולים וכמובן שנעזרנו בעצת "המומחים" כיצד להפיל את הקירות הנ"ל.
חומרי החבלה הובאו ע"י "המהנדס" דוד שני ואת המשימה של הפלת הקיר הראשון בבית הראשון לקח על עצמו יעקב בן זקן ז"ל שהעיד על עצמו שהיה חבלן בגולני.
בן זקן אמר שהכל יהיה בסדר ורק הקיר יפול. הכל חובר והיינו מוכנים לפיצוץ. התכנסנו כולנו לראות כיצד חבלן מגולני מפיל רק קיר קטן בתוך בית קטן... הפעלה... ופיצוץ עז...
אם זכרוני אינו מטעיני לא נשאר כלום. הכל נפל ונהרס והעלה אבק.
כמובן שבשאר הבתים נעזרנו בפטישים, ובסופו של עניין גידלנו ואימנו את האפרוחים.
הי הג'יפ
הג'יפ של תלי (פלחה) היה מחסן מהלך. כמובן שנוסף לכך היה כלי התחבורה שאיתו הגענו לשטח העגבניות, הלול והכותנה בבטיחה. זה היה ג'יפ שלא הרבה זכו לנהוג בו, הוא היה של השריף (וסינדי הכלבה השותפה).
מהר מאוד הוא שינה את יעודו והפך להיות דומה לעגלה מאשר ג'יפ, שלא נדבר על טיפולים וחיזוקי ברגים..
יום אחד כמדומני , שנת 69, בתום יום העבודה עלינו לפנות ערב מהשטחים הביתה לסקופיא. הג'יפ היה ארוך. איני זוכר מי ישב בג'יפ, אם זכרוני אינו מטעיני ישבנו אני ונחיק מאחור על הספסל השמאלי. קרוב מאוד לבית נשמע קול חריקה חזק מכוון הגלגל השמאלי האחורי ומיד לאחריו אנחנו רואים לתדהמתינו לשבריר שניה את הגלגל משיג את הג'יפ וממשיך להתגלגל על הכביש.
לשניה נסענו על שלושה גלגלים וטרח.. על הכביש.
מיותר לציין את שאגות הצחוק שנישאו לאויר.(נחיק, אני מקווה שאתה זוכר ודייקתי).
המשך יבוא- דני וספי
אסיפות חברים
9.2.71: כל חבר ומועמד צריך לתת 25 ימי עבודה בחודש.
על אספקה קטנה וסיגריות אחראית – פנינה עמיחי.
חברה נשואה צריכה לתת מחוץ לתורנות ערב גם תורנות שבת.
11.3.71: סדר פסח- הוחלט לערוך את סדר פסח בישוב.
ספירת האורחים תהיה עד 15.3.71.
סקר בניה ע"י רפי- הוחלט להגדיל את הבתים ל- 72 מ"מ 2-3 חדרים בבית.
ההגדלה תהיה ע"ח שני חדרי השינה.
אחראי על סדר פסח – רזניצקי, ציפר ונחי.
.
1.4.71- דיור בישוב הזמני "המשולשים"- הצעות:
א. שלושה אנשים יגורו בבית(זוג+ ילד), זוג נשוי + רווק.
ב. להצטופף ל- 4 אנשים בבית
ג. זוג יקבל בית אלא אם הרווקים יסתדרו בעצמן.
ההחלטה: שולשה רווקים יגורו בבית. זוגות יגורו בנפרד.
חלוקת הבתים תהיה ע"פ הגרלה ל- 12 בתים.
23.5.71 – הוחלט להיכנס עם חולצות לחדר האוכל.
פניה של ג'רי לקבל תשלום עבור משקפיים שעבדו – לא אושרה.
20.7.71 – מתנת חתונה לזוגות בסך 500 ל"י לקניית מיטה. ההצעות:
א. לתת את הכסף ךמיטה ולהחזיר את המיטות הבודדות
ב. לתת את הכסף מבלי להחזיר את המיטות .
ג.לבטל את ההחלטה על המתנה.
הוחלט על סעיף ב'
ואלה החברים שירדו מסקופיה ל"משולשים לאחר ליל הסדר בשנת 1971
בתי ונחי
איילה
רחלי ודודו
רפי
דני וספי
חנה, מושיקו
אבי מגור
עמרם ויעל
צביקה
סרי
יאיר ופנינה
אורי פלג
נחמה פרלסון
נורית וציפר
תלי ודליה
רז
נירה קרסנה
עירית
דוד שני
דודו וסימה
ג'רי
תודה לדליה על רשימת השמות. זכית במהדורה מהודרת של "ימי ראשונים".
חבר שיצליח למצוא שמות נוספים יזכה גם הוא שעותק של "ימי ראשונים" בסוף השנה.
טיול שורשים ל"סקופה"
לאחר נטיעות ט"ו בשבט יערך טיול לסקופיה.
ותיקי הישוב מוזמים לבוא עם סיפורים.
לביא וסימה
« חזרה אל אודות
